ראשי

צ'יפאפאם הוא שם של חטיף שיהודי קוצ'ין נהגו לאכול בחגים. זה היה החטיף האהוב על סבא וסבתא שלי. הבלוג הזה מוקדש לזכרם ולזכר כל העולים מקהילת יהודי קוצ'ין אשר אינם איתנו עוד אבל השאירו בנו את טעמו של האוכל המופלא. הבלוג הזה מיועד לכל מי שרוצה לחזור למחוזות ילדותו, לזכרונות מהבית, לאוהבי אוכל ולכל מי שרוצה להכיר טעמים חדשים ולחוות הרפתקאה של ניחוחות משכרים, צבעוניות של טעמים, חריפות מול מתיקות, חומרי גלם שלא הכרתם. הבלוג מאפשר מסע קולינרי עשיר ומרתק.

יום ראשון, 29 בספטמבר 2013

התרגשות

אני כל כך מתרגשת...
כמעט 2000 כניסות לבלוג מאז שפתחתי אותו...
עשרות פניות במיילים ובפייסבוק לעוד מתכונים , ועוד תמונות, המון פירגון והערכה, אנשים שואלים היכן ניתן להשיג בפלה? ( אולי מישהו יקח יוזמה ויתחיל למכור בשווקים?)
אפילו קיבלתי פניות מחו"ל בבקשה לתרגם את הבלוג לאנגלית...
הקטע הכי מצחיק היה שרופא מהצוות האמריקאי של החברה בה אני עובדת שלח לי אימייל ממש מרוגש. מסתבר שהוא גם מאזור קרלה בהודו והוא גם קוצ'יני, ולשנינו לא היה מושג אחד על השני...הוא התרגש מאוד לראות את התמונות ולהיזכר בילדותו בהודו ממש עד כדי דמעות !!!
אני באופן אישי חוויתי משהו מאוד מרגש שבחרתי לשתף:
בת דודתי הקטנה - בת 5 חולה בסרטן. היא לא אוכלת כמעט דבר במשך כמה חודשים ומקבלת אוכל דרך צינור הזנה. לפני כשבועיים היא ביקשה ממני להכין לה פרחים. בהתחלה לא הבנתי על מה היא מדברת, ואז היא אמרה לי "הפרחים המתוקים האלו שאת יודעת להכין" ואז נפל לי האסימון...הסתבר, שבאחת מהפעמים שביקרתי אותה בבית החולים הבאתי לה ולמשפחתה צלחת עם חטיפים קוצ'יניים ובהם גם פרחים (אצ'אפום). היא אכלה קצת מהפרח וביקשה שישמרו לה אותו לאח"כ. אח שלה לא ידע ששארית הפרח היא שלה והוא אכל אותו. היא התעוררה באמצע הלילה עם כאבים וביקשה את הפרח שלה וכשהסתבר לה שהפרח האכל היא בכתה כל הלילה. 
כששמעתי את זה לא הפסקתי לבכות כל הדרך חזרה הביתה. ילדה קטנה מבקשת פרח בתוך כל הגיהנום שהיא עוברת?!
נסעתי לחו"ל באותו שבוע ומיד כשחזרתי הכנתי לה פרחים. 
אתמול נסעתי אליה לבי"הח והבאתי לה צלחת מלאה בפרחים והיא פשוט לקחה פרח אחד ואכלה את כולו. 
אין לכם מושג מה שזה עשה לי. 
ולא מספיק זה עוד אמא שלה סיפרה לי שערב קודם היה לה חום גבוה והיא בכתה ורצתה שאני אביא לה את הפרחים באותו רגע. לא עזרו ההסברים שאני גרה רחוק ולא אוכל להגיע מיד. הם פשוט פתחו את המחשב והראו לה את תמונת הפרחים מהבלוג והיא נרגעה.
לא לבכות מזה?
שיהיה לכולנו לילה טוב
וברכת רפואה שלמה ממני ומכל הקהילה לילדה המדהימה הזאת!
English

I am so excited.
Nearly 2,000 entries to my blog since I opened it. Dozens of e-mails and Facebook referrals to more recipes, photos, lots of evaluation and encouragement. people ask where to get  Bepla leaves? (Maybe someone should take the opportunity and start to sell in markets?) I even got inquiries from abroad to translate the blog into English. The funniest thing was that the American team physician of the company where I work sent me an email that he was really excited about the blog. He is also a region of Kerala in India and is also Cochinic, and both of us had no idea about each other. He was very excited to see the photos and remembered his childhood in India right up to tears!!! I personally have experienced something very exciting that I chose to share: my little 5-year-old cousin is having cancer. She doesn't eat almost anything for a few months and getting food through the feeding tube. Two weeks ago she asked me to make her flowers. At first I didn't understand what she was talking about, and then she told me, "those sweet flowers you can make" and then hit me. Apparently, the one time I visited her in the hospital I gave her and her family a plate with Cochinic snacks including flowers (Achappom). She ate a little flower and asked to keep the rest. unfortunately her brother ate what was left and she woke up in the middle of the night with pain and she wanted her flower, and she started to cry when she realized it was gone. When I heard that i could not stop crying all my way home. I was going away to France during that week and when I came back I prepared the Achappom. Yesterday I went to visit her in the hospital and I brought he a plate with a lot of flowers and she took one in her small hand and she ate it all! . You have no idea what it did to me. Her mother told me that in the evening before she had a fever and she was crying and wanted her flowers immediately her mother told her that I leave very far and I can not come immediately but she continued to cry. eventually  the opened my blog and show her the pictures of the flowers and then she relaxed. 
How can we not spread our tears?
Good night to all of us!
I wish this amaizing child a quick recovery from all of us

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

Add a comment